(נערכה בתאריך 115.12.97
בדיקת דופק:
בסבב כל אחד עונה על השאלה איך אני מרגיש עכשיו
* מי שמגיע מאוחר יש לשף אותו ולתת לו את ההזדמנות להצטרף.
מכיוון שאחרת הוא עלול להרגיש בחוץ, להרבה זמן.
* חשוב "לדבר את עצמי" בכל עבודה יצירתית וטיפולית של בני אדם חשוב שכל אחד יביא את עצמו.
* המנחה צריך לדעת ולקבל ולתת מקום להתנגדויות ולעודד להביא אותם.
חנן הדגיש את הנקודה של כמה חשוב לתת מקום להביא התנגדויות.
* יש ליזכור שכל במאי הוא גם מנחה קבוצה.
פרוססינג -)processes(עיבוד
חנן שאלה את גילה (זאת שעבדה בשבוע שעבר) האם היה דבר שקרה בערבות העבודה. ומה ההתייחסות שלה לגבי מה שהיה בפגישה הקודמת ובהתייחס אליה.
אחד כך היה מקום להתייחסות לשאלות של המשתתפים אבל היה על המשתתפים המתייחסים לדבר אל המנחה (חנן) ולא אל גילה. (הפרוטגוניסט).
" בפסיכודרמה, לעולם לא מאוחר מידי".
המונולוג של אנדרי משלוש אחיות של צ'כוב אחד המשתתפים הביא מונולוג. והציג אותו.
חנן אמר, שבהכנה להצגה הוא לא היה עובד ומשנה את המונולוג הזה מכיוון שהוא מרגיש שהמונולוג עובד ולו אין מה לעשות אתו. אבל המשתתף בכל זאת רצה לעבוד בפסיכודרמה.
חנן שאל איזה מחשבות עלו בהקשר למונולוג הזה. כלומר הדמות של אנדרי בהקשרים השונים.
חיפש אחרי משפט מפתח, כלומר משפט שתפקידו להפעיל את המונולוג.
התברר שהמניע/ הסוד עובר בתוכו (אנחנו המשתתפים, הבמאי וכד' לא זקוקים לדעת מהו הסוד במידה וזה עובד).
מכיוון שעלול להיווצר מצב שבוא אם הוא יגלה את הסוד יהיה קטרזיס ולא יהיה סוד יותר.
אלמלא אומר המונולוג היה מחובר לסוד המונולוג לא היה עובר.
דוגמא למשפט מפתח:
(לא חייב לצאת מתוך המונולוג)
"עכשיו אני אדבר, ואתם לא תענו לי, / תקשיבו לי.
* מונולוג טוב נישמע כמו דיאלוג.
חנן ביקש ממנו שיגיד הרבה פעמים את משפט המפתח ואחרי שמרגיש שהמשפט בתוכו הוא יכול להתחיל להגיד את הטקסט.
אחרי זה המשתתף בחר שתי אחיות מהקהל, ודיבר אליהם. הוא גם ביים את מקום הישיבה שלהם מתוך הטקסט.
אחרי זה הוא עבר לפסיכודרמה אישית שלו, כלומר לפסיכודרמה על החיים שלו. על המשפחה שלו. עם האחים והאחיות שלו.
פסיכודרמה פגישה / 2חנן שניר
(נערכה בתאריך 8.12.97
בדיקת דופק:
בסבב כל אחד עונה על השאלה איך אני מרגיש עכשיו
פרוססינג -)processes(עיבוד לגבי מה שהיה בשבוע שעבר.
* בהנחיית קבוצות כדאי לדעת שמי שמדבר, לעתים קרובות הוא גם מדבר בשם אנשים ששותקים.
גם אם עובדים על סיטואציה שאיננה אמיתית אז מסדרים את הבמה כמו בפסיכודרמה ויוצרים רגשות אמיתיים.
א.
.1מי שהביא מונולוג ורצה לעבוד עליו הסתדר בתוך איזה שהוא מעגל פנימי.
.2כל אחד סיפר בקצרה על המונולוג שלו.
.3כל אחד בחר את האדם שסיפר את המונולוג המעניין אותו. ההקפדה היתה שכל קבוצה תהיה בת 3-4משתתפים.
.4ישיבה הקבוצה במעגל בתוספת כיסא ריק.
ב.
.1בעל המונולוג מספר את המונולוג שלו למשתתפים.
.2אומר את המונולוג שלו לכיסא הריק.
.3חושב האם יש איזו שהיא סיטואציה מקבילה בחיים שלי.
.4שם דמות משמעותית על הכיסא מישהו שיש לו תחושה רגשית אליה שקשור לסיטואציה ב ( 3לא חייב דמות מהמונולוג או, יכול להיות מי שהוא מדבר אליה וכד' ).
.5המנחה שאל האם יש מישהו בקבוצה הקטנה שדומה למישהו הזה.
.6לדבר למשהו שבעל המונולוג שם על הכיסא והשאר משמשים כקהל.
* האחרים יכולים להיות כפילים.
.7לשים מישהו שמספרים לו על הסיטואציה שעבדנו עליו על הכיסא. (ואחד המשתתפים בקבוצה הקטנה משמש כדמות הזאתי).
חזרה לקבוצה הגדולה.
לידי אן בריצ'ארד השלישי
אחת המשתתפות הביאה את המונולוג הזה אחרי שהיא עבדה אתו בקבוצה הגדולה.
(מדבר על לוויה אחרי רצח).
* כל פרידה מעוררת פרדות קודמות.
ביקש להיזכר בחווית מוות או בחווית פרידה קודמת. המשתתפת נזכרה בחווית הפרידה מאימה.
קונקרטיזציה:
מה את לובשת כשאת בת תשע.
בחרה מבין המשתתפות את המטפלת שלה
איפה זה קורה, לבחור מקום מסוים (אפילו שהפגישה לא קרתה במציאות, לבחור איפה היתה רוצה שתיקרה).
איפה את עומדת
הולכת מאיפה לאיפה.
מה הכי חשוב בסצינה, מה אמרתי לה.
מה ניסיתי לכסות במה שאמרתי שלא נאמר.
הפורטגוניסט משחק גם את התפקידים האחרים.
להגיד בתור ילדה בת 9את מה שאני מרגישה כלפיה.
לא לעשות חשבון,
וישר היה מעבר למונולוג.
פגישת סיום של הפסיכודרמה פגישה בלתי אפשרית בין הילדה לאימא שנפטרה.
כדאי היה לעשות את הפגישה עם האימא שנפטרה שהפרוטגוניסט נימצא בכל הגילאים.
ישנם 5 שלבים של התאבלות אבדן
.1הכחשה
.2כעס (בשלב זה חשוב לתת ביטוי (למה עזבת אותי)
.3מיקוח (אם הייתי ילדה יותר טובה אימא לא היתה מתה).
.4דיכאון (הבנה שזהו העניין).
.5השלמה.
פסיכודרמה פגישה / 1חנן שניר
(נערכה בתאריך 1.12.97
* הבמאי הוא גם מנחה הקבוצה.
* לפעם הבאה כדאי ללמוד מונולוג בעל פה.
בתיאטרון כמו גם בפסיכודרמה חשוב שתהיה הזדהות והרחקה.
סטנסלבסקי דיבר על ההזדהות. השחקן בתפקיד ריאליסטי.
ברכט ריאליסטי. השחקן לא צריך להתרגש ולהזדהות יותר מידי. הוא צריך לחשוב ולפעול. מסתכל על עצמו מבחוץ.
דני דידרו שילב ביניהם. הוא אמר שהשחקן צריך גם להזדהות עם התפקיד וגם להסתכל על עצמו מבחוץ.
הפסיכודרמה מאפשרת חזרה )rehearsal(לקראת מה שאני רוצה שיקרה בחיים.
גם בתיאטרון וגם בפסיכודרמה הכל אפשר לעשות שוב.
זהו מקום שניתן לחוש, ולהסתכל על מה שקורה.
עקומת הולנדר
בתחילה יש חימום של כל הקבוצה.
אחר כך הפרוטגוניס יוצא מהקבוצה ויוצר את התמונה הראשונה
תמונה הראשונה בימוי של מקום עריכת קונקרטיזציה על מנת לתת לפרוטגוניס לשחק בסיטואציה ובזמן הרצוי לה.
תמונה שנייה, שלישית
ככל שתמונה יותר קונקרטיט המשתתף ניכנס יותר לתפקיד שלו.
שיא, קתרזיס
(קתרסיס: ניקוי המעיים, התרוקנות).
אחרי זה יש תהליך הטיהור, חוויה מתקנת שינוי התנהגות.
חוויה מתקנת: מתקנים את התחושה שיש לגבי הוויה הזאת.
התחלקות, שיתוף, הגיבור חוזר לקבוצה.
בשיתוף חשוב שלא לתת ביקורת וכל מי שעושה שיתוף מדבר בגוף ראשון, ומדבר לפורטגוניס.
* תפקיד הבמאי הוא להגן על המשתתפים בקבוצה.
ברוב המקרים שהפרוטגוניס בוחר אתי המשתתפים שיעזרו לו שיש לו פנימית טובה.
כפיל: נעמד מאחורי הפרוטגוניס או משתתפים אחרים ומדבר בשמו. מותר לדמות לקחת את מה שהוא אומר ולא לקחת.
מראה: משהו שמשחק במקום הפרוטגוניס את הסצינה והפרוטגוניס רואה את עצמו מבחוץ, והוא הופך להיות הבמאי.
חימום:
.1חלוקה לזוגות, יושבים אחד מול השני וכיסא ריק אשר יוצר תחושה של מעגל.
.2בוחרים דמות בחיים שיש איתה אנרגיה וכול אחד מדבר אליה בתורו. (בחרתי במזל)
.3אני מדבר לדמות (למזל). המשתתף השני מדבר אל הדמות שלו.
.4הדמות מדבר אליי (מזל מדברת אליי).
התכנסות ועבודה של מי שרוצה לעבוד.
דיבור הדמות אל הכיסא הריק. והיתה עבודה והנחיה של חנן.
