(נערכה בתאריך 115.12.97
בדיקת דופק:
בסבב כל אחד עונה על השאלה איך אני מרגיש עכשיו
* מי שמגיע מאוחר יש לשף אותו ולתת לו את ההזדמנות להצטרף.
מכיוון שאחרת הוא עלול להרגיש בחוץ, להרבה זמן.
* חשוב "לדבר את עצמי" בכל עבודה יצירתית וטיפולית של בני אדם חשוב שכל אחד יביא את עצמו.
* המנחה צריך לדעת ולקבל ולתת מקום להתנגדויות ולעודד להביא אותם.
חנן הדגיש את הנקודה של כמה חשוב לתת מקום להביא התנגדויות.
* יש ליזכור שכל במאי הוא גם מנחה קבוצה.
פרוססינג -)processes(עיבוד
חנן שאלה את גילה (זאת שעבדה בשבוע שעבר) האם היה דבר שקרה בערבות העבודה. ומה ההתייחסות שלה לגבי מה שהיה בפגישה הקודמת ובהתייחס אליה.
אחד כך היה מקום להתייחסות לשאלות של המשתתפים אבל היה על המשתתפים המתייחסים לדבר אל המנחה (חנן) ולא אל גילה. (הפרוטגוניסט).
" בפסיכודרמה, לעולם לא מאוחר מידי".
המונולוג של אנדרי משלוש אחיות של צ'כוב אחד המשתתפים הביא מונולוג. והציג אותו.
חנן אמר, שבהכנה להצגה הוא לא היה עובד ומשנה את המונולוג הזה מכיוון שהוא מרגיש שהמונולוג עובד ולו אין מה לעשות אתו. אבל המשתתף בכל זאת רצה לעבוד בפסיכודרמה.
חנן שאל איזה מחשבות עלו בהקשר למונולוג הזה. כלומר הדמות של אנדרי בהקשרים השונים.
חיפש אחרי משפט מפתח, כלומר משפט שתפקידו להפעיל את המונולוג.
התברר שהמניע/ הסוד עובר בתוכו (אנחנו המשתתפים, הבמאי וכד' לא זקוקים לדעת מהו הסוד במידה וזה עובד).
מכיוון שעלול להיווצר מצב שבוא אם הוא יגלה את הסוד יהיה קטרזיס ולא יהיה סוד יותר.
אלמלא אומר המונולוג היה מחובר לסוד המונולוג לא היה עובר.
דוגמא למשפט מפתח:
(לא חייב לצאת מתוך המונולוג)
"עכשיו אני אדבר, ואתם לא תענו לי, / תקשיבו לי.
* מונולוג טוב נישמע כמו דיאלוג.
חנן ביקש ממנו שיגיד הרבה פעמים את משפט המפתח ואחרי שמרגיש שהמשפט בתוכו הוא יכול להתחיל להגיד את הטקסט.
אחרי זה המשתתף בחר שתי אחיות מהקהל, ודיבר אליהם. הוא גם ביים את מקום הישיבה שלהם מתוך הטקסט.
אחרי זה הוא עבר לפסיכודרמה אישית שלו, כלומר לפסיכודרמה על החיים שלו. על המשפחה שלו. עם האחים והאחיות שלו.
