המשתתפים התחלקו לזוגות והתאמנו על הקטעים שניתנו כשעורי בית.
המשתתפים הציגו את הקטעים ונאמרו ההערות הבאות.
הקונפליקט אומר שיש שני רצונות שונים. אחד אומר כן, ואחד אומר לא.
* על הבמה יש להראות את השיא של הקונפליקט בתמציתיות. מכיוון שאחרת זה עלול לשעמם את הקהל.
* הכל כדאי שיהיה גדול מהחיים.
שני כוחות איתנים שנלחמים זה מול זה. אחד רצון והשני מעצור במפגש שלהם יש פיצוץ שגורם תגובות רגשיות. יש מעצורים פנימיים וחיצוניים.
לצופה צריך לקרות משהו - אם לא אז זוהי בעיה.
את הרצון יש לתרגם לפעולה.
בלי רצון הדמות לא קיימת על הבמה.
אני רוצה להשיג משהו ויהי מה- אבל מישהו עוצר אותי.
דוגמא: אני רוצה את העט.
אם אני אבוא ואקח אותה, אז תיגמר ההצגה. אבל ברגע שיש משהו שמונע ממני לקחת אז יש עניין.
ברגע שמישהו השיג את שלו, אז ההצגה נגמרת.
קונפליקט פנימי אישי או קונפליקט חיצוני בתוך הקטע- רצון ומעצור.
בקומדיה כל החוקים חלים באותה צורה. אך הגישה היא קומית. תמיד יקרה משהו לשתי הדמויות שאיננו צפוי. הדמויות אינן עוברות דרמות אך עוברות קונפליקטים שהם קומיים.
משהו קורה לדמות שאיננו יכול לקרות במציאות.
סרטי צ'פלין לדוגמא מראים את האיש הכי עצוב ואומלל.
או לדוגמא השמן והרזה. יש להם תגובות לא צפויות.
