מונולוג

)מתוך מותו של סוכן עמודים .(131-132

כולל הביטים והקיצורים.

ביף:

אף אחד לא תולה את עצמו, /// וילי! אני ברחתי במדרגות, אחת-עשרה קומות, עם עט ביד שלי, היום. /// ופתאום עצרתי, /// אתה שומע אותי ? /// ובאמצע בניין המשרדים הזה, /// אתה שומע ? /// עצרתי באמצע הבניין - /// וראיתי - /// את השמים. /// ראיתי את הדברים שאני אוהב בעולם הזה. /// העבודה, /// והאוכל, /// והפנאי לשבת ולעשן... /// והסתכלתי בעט, ואמרתי לעצמי: /// בשביל מה לעזאזל, סחבתי את זה? /// למה אני מנסה להיות מה שאני לא רוצה להיות ? /// מה אני עושה בתוך משרד? /// מתבזה, עושה צחוק מעצמי, /// כשכל מה שאני רוצה הוא שם, בחוץ... /// מחכה לי ברגע שבוא אגיד: "אני יודע מי אני". /// למה אני לא יכול להגיד את זה. ///

אבא! /// עשרה כמוני אתה קונה היום בדולר, /// וגם כמוך, ///

אני לא כוכב או מנהיג וילי. /// וגם אתה לא. /// אף פעם לא הייתי יותר מעבד ממושמע, /// שגמר בפח כמו כל האחרים. /// אני שווה דולר לשעה וילי! /// ניסיתי בשבע מדינות ולא יכולתי להשיג סנט אחד יותר. /// דולר לשעה! אתה תופס למה אני מתכוון? /// אני לא מביא יותר הביתה גביעים או מדליות, /// ואתה תפסיק לחכות שאביא אותם שוב. ///

)בשיא זעמו( אבא, אני אפס! /// אני אפס, /// אבא! /// אתה לא מסוגל לתפוס את זה? /// זה כבר לא בשבילי דווקא! /// אני פשוט מה שאני, /// זה הכל! /// )זעמו התפוגג, והוא מתמוטט, מתייפח, מנסה להיצמד אל וילי, הצופה בו

בזעם(. ///