פרח פרח אל תבכה/ פאולו קור
תוכן הסיפור בקצרה
ליאור, גיבור הסיפור, הולך בגן ואוכל גלידה את הגביע הריק הוא זורק על הפרח. לאחר מכן הוא נירדם וחולם
שהוא הפרח והנה זורקים עליו מיני לכלוכים, והוא )בתור פרח( טובע בהררי הלכלוך עד שהוא מתעורר ומבין
שהוא בעצמו לכלך ושזה לא בסדר. הוא מסיק שעליו לנקות את הלכלוך. הוא מנקה אותו ומרגיש הרבה יותר טוב.
כותרת
בכותרת יש משהו אשר מעורר אמפטיה וסקרנות לדעת למה הפרח בוכה ורצון לעזור לו להפסיק לבכות.
דמות המרכזית
ליאור, ילד, בערך בגיל היסודי.
בעיה
ליאור, גיבור הסיפור, זורק את הלכלוך בגן, על הפרח, ולא זורק אותו לפח.
לילד יש בעיה שפוגעת בו- שהוא מלכלך את הגן, דבר שפוגע באיכות חייו, אבל למעשה עד התעוררותו מהחלום
הוא אינו מודע לבעיה שלו.
יש פה מעין קונפליקט פנימי, שבאופן עלילתי בא לידי ביטוי על ידי גיבור המשנה- הפרח, )גם בעזרת החלום(.
הילד מלכלך ולמעשה הוא מלכלך את העולם שלו. באופן סימבולי, יש פה זהות בינו לבין הפרח, בינו לבין הטבע
ולמעשה כאשר הוא פוגע בטבע הוא פוגע בעצמו ובאיכות חייו. הוא חושב שהוא שומע את הפרח בוכה, נדמה
שהוא כאילו מרגיש שהוא עושה משהו שהוא לא בסדר, אבל הוא איננו יודע מה.
מטרה
המטרה של ליאור, היא להמשיך ולהרגיש טוב, )"כל כך נעים בגן עכשיו/ בצל העץ אני אשכב/ יפה סביב... (,
להמשיך לפרוח ולגדול זהו גם חלק המטרה שלו, )גם בחלום כשהוא הפרח(.
הפתרון
הפתרון מגיע דרך החלום, מתת ההכרה, יש לנקות, לקחת את הגביע המלוכלך שקודם הוא זרק אותו על הפרח
ולשים אותו בפח.
הפתרון לא אמין, ילדים בגיל הזה הם אגוצנטריים מידי: ילד לא יכול ללכלך ותוך כדי חלום להבין שטעה, הוא
מרוכז יותר מידי בתוך עצמו.
הצורך להתעלות על הנוחות הרגעית, כדי שגם לי וגם לאחרים יהיה טוב יותר אחר כך יכול להופיע רק בגיל
מאוחר הרבה יותר. ההבנה לא אמינה לגיל זה.
כמו כן מכיוון שיש פה חינוך לחיים בחברה, לימוד נורמות, ברור שהילד אינו יודע מעצמו מה נכון ומה לא נכון.
רק אחרי שהילד יפנים את כללי ההתנהגות, רק אז הוא יוכל להעריך את התנהגותו. בגיל זה הוא עדיין לומד את
הנורמות ההתנהגותיות בחברה.
מסר ברמת הסיפור
יש פה מסר דידקטי מובהק, כפי שהזכרתי, יש פה חינוך לנורמות התנהגותיות: יש לזרוק את הפסולת לפח ולא
בגינה. יש לשמור על גן נקי ולזרוק את הפסולת לפח
מסר של עשה ואל תעשה.
מסר כללי
מעבר ללימוד הנורמות יש כאן מסר חברתי אקולוגי, אני הוא הפרח, אני הוא הטבע והתובנה היא טריוויאלית,
כשאתה פוגע בפרח/ בטבע אתה פוגע למעשה בעצמך, ואם כולם ידאגו לנוחות הרגעית שלהם כמו לזרוק את
הלכלוך בגינה, זה יזיק גם להם וגם לאחרים בחברה יש פה גם ראייה של הנוחות האישית העכשווית מול
הנחושות האישית הכללית בזמן מאוחר יותר.
מישור הפעולה
יש פה עירוב בין שני מישורי פעולה דבר שגורם לחוסר אמינות: מצד אחד, הילד הולך בגן, אוכל גלידה וזה
בהחלט מישור ריאלי, מצד שני, הפרח מדבר פה פעמיים, בהתחלה ובסוף, והחלום ניראה כמו מציאות, )אין הבדל
בין תיאור החלום למציאות, לא בעלילה ולא בציורים(.
התייחסות לציורים
הציורים תורמים מאוד להבנת הסיפור והמסר, בספר המקורי )שלא מופיע בצילום(, הפרח מתכסה, זה מעביר
בצורה מאוד ברורה את המסר של מה קורא לפרח כאשר מלכלכים.
הפרח הבוכה והצוחק מוסיף ממד לא ריאליסטי נוסף בסיפור, דבר שגורם לבלבול ולחוסר אמינות.
מטרתו של סיפור זה, מהג'אנר הדידקטי, הוא להנחיל לקורא השקפת עולם והוראות להתנהגות נאותה )לא
ללכלך(. בדומה לסיפורים אחרים מסוגו גם הוא מגזים )כל הפסולת שנזרקת על הפרח המסכן( ורק אחר כך מחזיר
את הדברים לפרופורציה ולמקומם הטבעי. בסך הכל נדמה שהוא משיג את מטרתו בעיצוב התנהגות בצורה טובה.
