ירוק כמו דשא/ תלמה אליגון-רוז
תיאור קצר של הסיפור:
אביגיל, ילדה קטנה, משחקת על הדשא ורואה זיקית. היא מכנה אותה בשם חיבה דשא משום שהיא נראית ירוקה.
לאחר מכן אביגיל מניחה אותה על השמלה האדומה שלה והזיקית משנה את צבעה לאדום. אביגיל חושבת בטעות
שהזיקית שינתה את הצבע שלה בגלל שהיא לא אהבה את השם דשא ומכנה אותה בשם תות, מכיוון שהיא אדומה
כמו תות, וכך הזיקית משנה את צבעה ואביגיל מכנה אותה בשמות שונים, מכיוון שנדמה לה שהזיקית לא אהבה
את השם הקודם.
כשמגיעה אביגיל לגן היא מספרת לילדים על השמות השונים שיש לחברה שלה, הזיקית, והילדים אומרים לה
שהיא משקרת.
אביגיל בוכה והגננת פותרת את העניין כשהיא מסבירה את תכונות הזיקית, "משנה את הצבעים שלה וכך היא
מתגוננת בפני חיות אחרות". סיום הסיפור הוא עם קריצה מחוייכת שהזיקית הופכת להיות אפורה ואחר כך שוב
ירוקה וכך חוזר באופן מעגלי.
כותרת הסיפור
מכריזה על הסיפור כסיפור מידעי, סיפור להכרת הצבעים.
מהכותרת הראשית אפשר לחשוב שיתכן שמדובר פה על לימוד דימוים )ירוק כמו דשא, אדום כמו..(, אבל
הכותרת המשנית, מבהירה שהמדובר כאן הוא על סיפור מידעי, סיפור להכרת הצבעים.
קרוב לוודאי שהכותרת המשנית של הסיפור מיועדת להורים.
הדמות מרכזית:
אביגיל, ילדה בגיל הגן, גיל 3-5לערך.
הבעיה המרכזית של הגיבורה
באיזה שם חיבה לקרוא לזיקית. שם שהזיקית תהיה מרוצה ממנו, שם שיהיה מבוסס על צבע.
המטרה של הגיבורה, למצוא שם לחברה החדשה שלה- הזיקית, שם מבוסס על הצבע- התכונה המשתנה של
הזיקית. זוהי מטרה אבסורדית שמקורה בחוסר ידע: זיקיות משנות צבעים ולא בעלות צבע אחד, וכן זיקית איננה
יכול להיות מרוצה משם שנתנו לה ומשם שלא נתנו לה.
בעיה נוספת שהגיבורה מתמודדת איתה, בלי שהיא תהיה מודעת לכך, יא שהגיבורה איננה יודעת מהי זיקית ומה
התכונות שלה.
ברור שיש פה אילוץ ללמד ידע של צבעים, אני מסיק זאת לפי העלילה- הגיבורה מנסה לכנות את הזיקית בשמות
חיבה רק לפי שמות צבעים, וגם לפי הציורים הצבעונים- המצורפים לסיפור ולא מופיעים בצילום הסיפור.
הרצון של הילדה להתחבר עם חיה הוא רצון אמין, שמעורר אמפטיה על בסיס רגשי )להתחבר(, בנוסף לכך הרצון
לתת שם הוא למעשה רחב יותר מאקט נתינת השם עצמו זהו למעשה הרצון להבין את מהות עולם התופעות.
יחד עם זאת הרצון לתת שם חיבה לזיקית רק לפי שמות המבוססים על צבעים, היא לא בעיה אמינה שילדים
באמת מתמודדים איתה וברור שהוא מבוסס, כפי שהזכרתי, על אילוץ של המחברת ללמד את הנושא של הצבעים.
בעיה נוספת בתחום הרגשי
בעיה שמופיעה לקראת סוף הסיפור, אחרי שהיא מכנה את הזיקית בכל מיני שמות, היא בעיה רגשית. הילדים
צוחקים על אביגיל, ולא מאמינים לסיפור שלה.
זוהי בעיה שיכולה להיות אמיתית, אבל הפתרון שלה )הגננת כסמכות הידע( מאוד לא מספקת.
פתרונות
פתרון 1לבעיה המידעית:
קוראת לה בשם דשא,כי היא ירוקה כמו הדשא
הזיקית משנה צבע והגיבורה מסיקה שהיא לא מרוצה משם זה.
פתרון 2לבעיה המידעית:
קוראת לה בשם תותי, כי היא אדומה ומתוקה כמו תות,
הזיקית משנה שוב צבע והגיבורה מסיקה שהיא לא מרוצה משם זה.
פתרון 3לבעיה המידעית:
קוראת לה בשם שוקו,
הזיקית משנה שוב צבע והגיבורה מסיקה שהיא לא מרוצה משם זה.
פתרון 4לבעיה המידעית:
קוראת לה בשם ים-ים, כי היא כחולה כמו הים,
הזיקית משנה שוב צבע והגיבורה מסיקה שהיא לא מרוצה משם זה.
פתרון 5לבעיה המידעית:
קוראת לה בשם חמציצה, כי היא צהובה כמו חמציץ
הזיקית משנה שוב צבע והגיבורה מסיקה שהיא לא מרוצה משם זה.
פתרון 6לבעיה המידעית:
קוראת לה בשם ג'ינג'ה, כמו החתולה של לירון,
מנקודת המבט של הילד ניראה לכאורה שהסיפור היה עשוי להיגמר כאן, יש לזיקית שם ואין שום בעיה, אבל אז
מתעוררת בעיה נוספת:
בעיה נוספת בתחום הרגשי
הילדים אומרים לאביגיל שהיא משקרת הם לא מאמינים לה שיש לה חברה, ושיש לה ניסיון כזה עם חיה כזאת כפי
שהיא מתארת.
פתרון לבעיה הרגשית ולבעיה המידעית:
שלושת הבעיות, הבעיה הרגשית ושתי הבעיות המידעיות באות לידי פתרון בעזרת הגננת.
הגננת מסבירה מהי זיקית, אומרת שאביגיל דוברת אמת, ונותנת לגיטימציה לשמות השונים שהגיבורה נתנה
לזיקית.
לדעתי הפתרון איננו טוב כלל וכלל מהבחינה החינוכית.
למרות שהוא אמין, )הגננת מסבירה הכל( הוא מאוד לא יצירתי, מכיוון שהוא בא מבחוץ ולא בא מהילדה.
הילדה לא חוקרת והמידע שהיא מקבלת בה מסמכות. דבר שבאופן סמוי יוצא את המסר של: אני לא יכולה לחקור
בעצמי את העולם, כל הידע האמיתי בה מעולם המבוגרים.
מסר ברמת הסיפור
הבנה שזיקית מחליפה צבעים, הבנת המהות המשתנה של הזיקית. )
בנוסף נלמדו פה הצבעים ודימויים( זהו מסר
המרחיב ידע.
מסר כללי
מהסיפור עולה המסר לילד שהוא יכול לשחק ולהשתעשע עם שמות לחיות וכד' אבל ההבנה המלאה של עולם
התופעות באה מסמכות של אנשים מבוגרים, )אימא או גננת(.
למרות שהמסר מוצג באופן סמויהוא מאוד ברור:
בתחילת הסיפור האם מסבירה לילדה שהחיה הלא מוכרת היא זיקית ולאחר הגננת מסבירה מהי זיקית, וכך גם
פותרת את הבעיה הרגשית, )כשאומרת שאביגיל לא שיקרה(.
זהו מסר בעיתי שאומר לילד שהוא לא מסוגל לחקור בעצמו את עולם התופעות, שהוא לא מסוגל להבין בעצמו
את הדברים, וכל הידע למעשה בא רק מעולם המבוגרים.
באופן אמיתי בסיפור הילדה יכולה היתה לעשות הרבה יותר, וגם להסיק על התכונה המשתנית של הזיקית.
אפילו המסר החבוי יגעת ומצאת תאמין לא נימצא פה, אלא מסר המבוגרים יודעים הכל, אני לא יכול/ה להבין
את עולם התופעות בעצמי. זהו מסר מאכזב וזאת בגלל שאין פה אפילו ניסיון לחקירה אמיתית
הבעיה הרגשית נפתרת בעזרת הגננת, כפי שהזכרתי זהו פתרון אמין אך מאוד מאכזב שתומן בחובו שטחיות
ומסר בעיתי: אני לא יכול להתמודד בעצמי עם הבעיות שלי, הסמכות צריכה לפשר בינינו וכד'.
מישור הפעולה:
ריאליסטי, וזאת מכיוון שהזיקית עושה רק מה שזיקיות עושות, והילדה באופן כללי עושה דברים שילדים בגיל הגן
עשויים לעשות )פרט לרצון לתת שמות רק לפי צבעים(.
המעניין הוא שהמספרת מספרת בקול של ילדה, דבר שנותן אמפטיה ויכולת הזדהות ברמה הרגשית עם הגיבורה.
ואכן הניסיון לספר את הסיפור לילד בגיל הגן מעלה שהילד מזדהה עם הגיבורה בניסיונה למצוא חברה ולהתחבר
עם הזיקית.
התייחסות לסוף
למעשה הבעיה באה לידי פתרון אחרי שאביגיל יודעת כבר כיצד היא יכולה לקרא בשם חיבה לזיקית, אבל הרצון
של הסופרת לחזור על הצבעים, מאריך את הסיפור בפסקה נוספת, מה שנותן הומור מסוים )שילדים לאו דווקא
מבינים אותו( ונותן תחושה של מעגליות בחיי הזיקית.
התייחסות לפן המדעי של הסיפור
הסיפור מיועד לתת מידע, אך גם פה הוא אינו מצליח ביותר.
זהו סיפור מידעי שאינו מוצלח, ומופנה לגילאים שונים:
בעוד לימוד צבעים מתאים לגיל הגן הרי לימוד התכונה המשתנה של הזיקית רלוונטי הרבה יותר לגיל מבוגר
יותר )סוף גן תחילת יסודי(, ואינו רלוונטי לתחילת גיל הגן, וההפך: ילדים אשר לומדים רק את הצבעים הרי הם
אינם בשלים עדיין להבין את התכונה המשתנה של הזיקית.
אפשר בעזרת אמצעים דידקטיים שונים של הגננת/ הורה מספר הסיפור לפתח את נושא הדימויים, וגם להרחיב
את נושא ההסוואה של הזיקית וחיות אחרות- נושאים שאינם מפותחים דיים בסיפור.
הסיפור הפנימי, הסיפור על מה שקורה לגיבורה הוא סיפור עם בעיה רגשית אמיתית שלא מפותח וחבל, היה
כדאי להרחיב אותו לפתח אותו ולתת התייחסות רצינית הרבה יותר.
בסיפור זה רצון הגיבורה להתחבר עם הלטאה מגויס על ידי רגש ההזדהות כדי למשוך את הילדים להמשיך
ולקרוא את הסיפור, לגלות בו עניין, אך הסיפור פונה בעיקר לתחום הקוגניטיבי- לימוד הצבעים.
ברור שבסיפור זה המידע הוא חשוב. מסגרת הסיפור הרגשית והדימויית משמשת בו כמעין קולב לתלות עליו את
המידע- לימוד הצבעים, מהי זיקית וכד'.
כפי שנימקתי, זהו סיפור מהג'אנר המידעי אשר איננו מוצלח באופן מיוחד.
