מונולוג - מחולק

מונולוג

)מתוך מותו של סוכן עמודים .(131-132

ביף:

אף אחד לא תולה את עצמו, ///

וילי! אני ברחתי במדרגות, אחת-עשרה קומות, עם עט ביד שלי, היום. ///

ופתאום עצרתי, ///

אתה שומע אותי ? ///

ובאמצע בניין המשרדים הזה, ///

אתה שומע ? ///

עצרתי באמצע הבניין - ///

וראיתי - ///

את השמים. ///

ראיתי את הדברים שאני אוהב בעולם הזה. ///

העבודה, ///

והאוכל, ///

והפנאי לשבת ולעשן... ///

והסתכלתי בעט, ואמרתי לעצמי: ///

בשביל מה לעזאזל, סחבתי את זה? ///

למה אני מנסה להיות מה שאני לא רוצה להיות ? ///

מה אני עושה בתוך משרד? ///

מתבזה, עושה צחוק מעצמי, ///

כשכל מה שאני רוצה הוא שם, בחוץ... ///

מחכה לי ברגע שבוא אגיד: "אני יודע מי אני". ///

למה אני לא יכול להגיד את זה. /// אבא! ///

עשרה כמוני אתה קונה היום בדולר, ///

וגם כמוך, ///

אני לא כוכב או מנהיג וילי. ///

וגם אתה לא. ///

אף פעם לא הייתי יותר מעבד ממושמע, ///

שגמר בפח כמו כל האחרים. ///

אני שווה דולר לשעה וילי! ///

ניסיתי בשבע מדינות ולא יכולתי להשיג סנט אחד יותר. ///

דולר לשעה! אתה תופס למה אני מתכוון? ///

אני לא מביא יותר הביתה גביעים או מדליות, ///

ואתה תפסיק לחכות שאביא אותם שוב. ///

)בשיא זעמו( אבא, אני אפס! ///

אני אפס, /// א

בא! ///

אתה לא מסוגל לתפוס את זה? ///

זה כבר לא בשבילי דווקא! ///

אני פשוט מה שאני, ///

זה הכל! ///

)זעמו התפוגג, והוא מתמוטט, מתייפח, מנסה להיצמד אל וילי, הצופה בו בזעם(. ///

מונולוג

)מתוך מותו של סוכן עמודים .(131-132

כולל הביטים והקיצורים.

ביף:

אף אחד לא תולה את עצמו, /// וילי! אני ברחתי במדרגות, אחת-עשרה קומות, עם עט ביד שלי, היום. /// ופתאום עצרתי, /// אתה שומע אותי ? /// ובאמצע בניין המשרדים הזה, /// אתה שומע ? /// עצרתי באמצע הבניין - /// וראיתי - /// את השמים. /// ראיתי את הדברים שאני אוהב בעולם הזה. /// העבודה, /// והאוכל, /// והפנאי לשבת ולעשן... /// והסתכלתי בעט, ואמרתי לעצמי: /// בשביל מה לעזאזל, סחבתי את זה? /// למה אני מנסה להיות מה שאני לא רוצה להיות ? /// מה אני עושה בתוך משרד? /// מתבזה, עושה צחוק מעצמי, /// כשכל מה שאני רוצה הוא שם, בחוץ... /// מחכה לי ברגע שבוא אגיד: "אני יודע מי אני". /// למה אני לא יכול להגיד את זה. ///

אבא! /// עשרה כמוני אתה קונה היום בדולר, /// וגם כמוך, ///

אני לא כוכב או מנהיג וילי. /// וגם אתה לא. /// אף פעם לא הייתי יותר מעבד ממושמע, /// שגמר בפח כמו כל האחרים. /// אני שווה דולר לשעה וילי! /// ניסיתי בשבע מדינות ולא יכולתי להשיג סנט אחד יותר. /// דולר לשעה! אתה תופס למה אני מתכוון? /// אני לא מביא יותר הביתה גביעים או מדליות, /// ואתה תפסיק לחכות שאביא אותם שוב. ///

)בשיא זעמו( אבא, אני אפס! /// אני אפס, /// אבא! /// אתה לא מסוגל לתפוס את זה? /// זה כבר לא בשבילי דווקא! /// אני פשוט מה שאני, /// זה הכל! /// )זעמו התפוגג, והוא מתמוטט, מתייפח, מנסה להיצמד אל וילי, הצופה בו

בזעם(. ///

הרצון של ביף בעימות האחרון

צורך של וילי, שאביו יוותר על העמדות שלו

רצון שאבא שלו יקבל את האמת שלו כפי שהיא.

לפקוח לוילי את העיניים, ושיקבל אותו כמו שהוא.

רוצה שהוא יאהב אותו כמו שהוא.

פעולה, לפקוח לו את העיניים.

לפקוח לו את העיניים, ושיאהב אותו כמו שהוא.

מיטלטל בין רחמיו על אביו, שהתנהגותו המוזרה מעוררת את חרדתו, לבין להיטותו העצומה לסתום את הגולל על עולם האשליות של משפחתו.

הוא מבין את מהות השקר שעליול התבססו חייו עד כה:מעולם לא היה סוכן מכירות של אוליבר, אלא נער שליח.

מתקומם נגד האמונה של וילי בפוטנציאל שטמון בו.

הוא מבין שמעולם לא נועד לגדולות, וכי ואינו מנהיג מבטן ומלידה וכי אינו שייך לסוג האנשים שאנשים מלווים לו סכומי כסף גדולים.

יש לו צורך להצמד ל"עובדות: כדי שיוכל להתחיל להתמודד עם חייו בדרך חדשה.

נהנה לעבוד בחוץ, במרחבים הפתוחים של חוות הבקר. הוא נהנה מהעבודה הגופנית, מן הפנאי והשלווה אחרי יום עמל מפרך.

יש בו קונפליקט בין נטיית לבו האמיתית לבין מה שמצופה ממנו לשאוף אליו.

אחרי אוליבר הוא קולט את הזיוף השולט בחייו.

משפורץ בבכי ומנסה להיצמד לאביו, הוא מתנהג כילד קטן. אולם דווקא תגובתו הריגשית ממרקת את רגשות הזעם, העוינות והנקמנות,... שהתצטברו בו במשך השנים.

אחרי זה הוא זוכה לרגע של קירבה אמת בינו לבין ווילי, זוהי ההרגשה שהוא נאהב למרות הכל, וזוהי תחושה שמשחררת את ביף, באמת מתלותו בערכיו, ציפיותיו ובהערכתו של אביו.

לינדה אומרת על הקשר של ביף ושל וילי

50

                                    מישכנת אותה )את השרשרת(

                                    בשביל לשלם על קורס הרדיו של

                                    ביף.

51

                                                                                                )לביף( כשאתה בא הביתה זה הכי

                                                                                                גרוע.

                                                                                                כשאתה כותב שאתה עומד לבוא, הוא

                                                                                                כולו חיוכים, ומדבר על העתיד ו

                                                                                                הוא פשוט נהדר. ואז כל יום

                                                                                                שמתקרב הוא נעשה יותר עצבני.

                                                                                                ואז כשאתה כבר כאן, הוא מתווכח

                                                                                                כאילו יש לו משהו נגדך.

                                                                                                שאתה ניכנס הביתה אתם כבר רבים.

55

                                                                                                כל החיים הוא עבד רק בשבילכם.

58

                                                                                                הוא שם את כל החיים שלו בידיים

                                                                                                שלכם ואתם הפניתם לו את הגב!

                                                                                                ביף, החיים שלו - בידיים שלך!